"שיכון הותיקים" או בכינויו "בית החלוצים" הוא השיכון הקבוע של חברי הקיבוץ, האחרון בשרשרת האבולוציונית של מגורי החברים. לפניו היו אוהל, צריף-פח, צריף-עץ, דירת חדר עם שירותים בחצר, דירת חדר עם שירותים משותפים וכיור בפינת המרפסת שנועדו ל-4 משפחות, ולבסוף – שיכון הקבע (הוותיקים).

הבית הוקם עם חדר וחצי, שירותים ופינת אוכל מיניאטורית. בהמשך הוגדלה פינת האוכל על חשבון המרפסת, ובשנות ה80, בעונת הקטיושות, נוסף חדר ביטחון שהודבק לדירה הקיימת.

בדירה שני חדרי שינה להורים ולאורחים (הילדים ישנו ב"לינה משותפת") וסלון לא גדול שבארוחות השבת המסורתיות אכלס לפעמים שני הורים, 4 ילדים ובני זוגם, נכדים לפי הזמן והגיל, שני ילדים מאומצים מחברת הנוער ושני מתנדבים מחו"ל. וכך הסבו להן 25 נפשות, אכלו בשקיקה את מרק השבת המהולל של סבתא רות, טחנו עד דק את סדר היום הלאומי והקיבוצי, והעבירו מיד ליד ספר ועיתון, כי אין טלוויזיה והרדיו הוא קול-ישראל, והמילה המדוברת (לרוב בצעקה מלאת כוונה) היא המדיה, המילה הכתובה היא ההוכחה.

היום משמשת הדירה גלריה של עבודות פסיפס, עולם ומלואו של עבר, דמיון, צבע והומור, המשלבים את זיכרון העבר עם אומנות עכשווית צנועה, ביתית אבל נוגעת בנימי הלב.