מאיר (מאירק'ה) דודזון, בנאי מדופלם עוד מימיו ב"תל אביב הקטנה", מתחיל לבנות פסלים, עמודים, כדים וחיות, מתוך רצון למצוא ביטוי לדחף העמלני שלו (זה "בגנים", היה אומר). גרוטאות שמצא בחצר היה מחבר , מכסה ברשת בניין, ממלא בטון ומשלב עם אבן מקומית. בהמשך היה מפתח, משכלל ויוצא להרפתקה מסעירה של פיסול ועבודה באבני פסיפס טבעיות ובחומרים שונים, תוך שימוש בטכניקות ייחודיות ובדמיון פורץ.

כשהוקם מפעל המוזאיקה באילון הפך מאירק'ה לאמן המוביל בבית המלאכה, ותחת ידו הזריזה יצאו לאוויר העולם אלפי עבודות, תמונות, שולחנות, רצפות, חפצי נוי ועוד (דוגמאות בולטות: רצפת בית הנשיא ובית הכנסת הטוניסאי בעכו). התוצאות צבעוניות, מקוריות ומרהיבות תמיד, הודות לכישרונו האמנותי, מקצועיותו בבנייה והצבת הבנאים, ויכולתו המופלאה בשילוב צבע, אבן וראייה מרחבית. לאחר העבודה תמיד המשיך לפתח את הגן. במשך תקופה משמעותית עסק במסיכות, בתמונות האורנמנטים (קישוטים גיאומטריים) המשולבים בדירה הצנועה וממלאים כל חלל פנוי בבית.

הגן והגלריה הפכו עם השנים לאבן שואבת למבקרים.