גן פסלים בצפון - גן דודזון (דודסון): פסלי מוזאיקה, מסיכות פסיפס ופסלי טוטם | אחרי מות

אחרי מות / אורי דרומי

גם בתפקידי הביטחון הוא היה קודם כל הומניסט 


 

מאיר דוידזון, פלמ"חניק, ממייסדי גבעתי והמשמר האזרחי, אמן, 1916-2003 

 

מאמר שפרסם אורי דרומי בעיתון "הארץ" לאחר מותו של מאירק'ה 

 

מאיר דוידזון נולד בריישה שבפולין ועלה עם משפחתו ב-1921. בתל אביב למד בבית הספר לבנים אך בכיתה ח' החל לעבוד בבניין למחייתו. בשומר הצעיר הוא הדריך בין השאר את משה שמיר, ובשהקים אליהו כהן (בן חור) יחד עם יצחק שדה את פלוגות השדה (פו"ש), הוא היה אחד המפקדים הראשונים. על תפקידו כמפקד טנדר הנוטרים של כפר ילדים שליד עפולה (שעליו נכתב השיר: "הטנדר נוסע") כתב בן חור בספרו "לצאת את הגדר": "דוידזון קיבל משכורת מן הסוכנות היהודית, נשק מן הבריטים ופקודות מיצחק שדה מארגון ההגנה". 

 

במארס 1938, הוא השתתף בהקמת חניתה, ומחלקתו הגנה על היישוב מפני התקפות הערבים בליל העלייה על הקרקע. הוא היה ממקימי קיבוצו אילון, יחד עם מי שתיהיה אשתו, רות ליכטינגר-נהיר.ל"מאירקה" ולרות ל. נולדו מיכל, אודי, יהונתן ודבורה. ב-1941 היה מאירקה בין קומץ מקימי הפלמ"ח, ובין המ"פים הראשונים. ב-1943, בניגוד לעמדה המקובלת בשומר הצעיר, התגייס לצבא הבריטי ויצא למצרים לשרת ביחידת ההובלה 462. כשנחתה הפלוגה באיטליה הכשיר מאירקה את האודים המוצלים מאש לעלייה והשתתף בארגון השטתם בספינות לארץ, במסגרת "עליה ב'". את רשמיו כינם בספר החצי בדיוני "וילה פז'נה". עם חזרתו לארץ התמנה כמפקד גדוד חי"ש בתל אביב, ועם פרוץ מלחמת הקוממיות היה למפקד גדוד 51 של גבעתי. אחר כך מינהו המח"ט שמעון אבידן כסגנו לענייני מבצעים. אלוף (מיל') שלמה להט (צ'יץ), אז מ"פ בגבעתי, אומר שהיה אהוד וכריזמטי. בעת הקרבות הקשים בנגב, חיבר קצין התרבות של החטיבה, אבא קובנר, "דף קרבי" מתלהם ("מוות לפולשים") ומאירקה ההומניסט אמר לימים: "הקורא היום דפים אלה יליט פניו". אלא שאין לקוראם אלא "בצל האנדרטאות ובבתי הזיכרון של גבעתי". את הימים הללו הנציח בספרו "הכל היה חפוז כל כך". 

 

דב ירמיה, חברו לקיבוץ ולנשק, אומר שאילו נשאר בצה"ל היה נעשה רמטכ"ל. אבל מאירקה שלא נצר אף פעם את לשונו, אמר לבן גוריון באחד מכינוסי המפקדים דברים כדורבנות. גם שיוכו למפ"מ לא הועיל לקידומו. הוא החליט לפרוש, חזר לקיבוץ ובשלב מסוים שימש ראש מחלקת הביטחון של השומר הצעיר. באותה עת הופרח חשד כי משקי הקיבוץ הארצי מכינים סליקים כדי לסייע לברית המועצות כשזו תשתלט על האזור, אך לימים הודה איסר הראל, ראש שירותי הבטחון, כי לדבר לא היה שחר. 

 

אחרי הפיגוע במעלות ב-1974 נענה מאירק'ה לקריאת חברו מולה כהן והקים את המשמר האזרחי בגליל ואחר נעשה סגנו במטה הארצי, בדרגת תנ"צ. כל השנים עסק בבניה, היה האמן של מפעל המוזאיקה של הקיבוץ והקים גן פסלים וקקטוסים מרהיב ליד ביתו. ב-1985 ניחתה עליו מכה כשבנו יהונתן שנפצע קשה בקרבות רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים והשתקם, נהרג בתאונת דרכים. 

מאירקה הרבה להתבטא בענייני היום. "פער סוציאלי באשדוד מסוכן לא פחות מירי קטיושות על נהריה", אמר. בטקס ב-1995, שבו קיבל את פרס יגאל אלון על מפעל חייו, פנה ליצחק רבין, סגנו בפלוגה בפלמ"ח, שישב בשורה הראשונה, שלושה חודשים בטרם נרצח:"שמור על עצמך!" כנראה שנכונים לגביו דברי אליהו בן חור על אברהם נגב, אף הוא איש פו"ש וגבעתי: "כשאני שואל את עצמי איך הצלחנו לבנות כוח צבאי עברי בארץ ישראל, אני משיב: בזכות אנשים כמותו. וכשאני שואל את עצמי מדוע נכשלנו לאחר הקמת המדינה אני משיב: בגלל דחיקתם של אנשים כמותו ממרכז העשייה הלאומית והצבאית".